חיפה
חֵיפָה היא עיר במחוז חיפה באזור הכרמל, השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל.
Government administration · Israel · 0 followers
Overview
חֵיפָה היא עיר במחוז חיפה באזור הכרמל, השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל. חיפה חברה בארגון פורום ה-15, משמשת מרכזו של מטרופולין חיפה, בירת מחוז חיפה והמרכז העירוני החשוב והגדול ביותר בצפון ישראל. חיפה, המשתרעת על פני כ-70 קמ"ר, היא העיר עם תחום השיפוט השישי בגודלו בישראל, ואוכלוסייתה מונה כ-300,000 תושבים.
Interested in working with us in the future?
Follow to see new jobs and posts in your feed.
No news yet.
About
חֵיפָה היא עיר במחוז חיפה באזור הכרמל, השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל. חיפה חברה בארגון פורום ה-15, משמשת מרכזו של מטרופולין חיפה, בירת מחוז חיפה והמרכז העירוני החשוב והגדול ביותר בצפון ישראל. חיפה, המשתרעת על פני כ-70 קמ"ר, היא העיר עם תחום השיפוט השישי בגודלו בישראל, ואוכלוסייתה מונה כ-300,000 תושבים.
Kaynak: Wikipedia · CC BY-SA 4.0
שם העיר
ראשיתה של חיפה אינה ידועה, וגם מקור שם העיר אינו ידוע בוודאות. בתנ"ך היישוב אינו נזכר. גם מן המשנה הוא נעדר, אם כי במקורות תנאיים אחרים מהתקופה ההיא – מוזכר "ים/ימה של חיפה" (בביאור של הפסוק מהתורה: "כי שפע ימים יינקו וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חול"). האמורא רבי אבדימי, מהדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל, נולד בחיפה ונקרא רבי אבדימי דמן חיפה (רבי אבדימי מהעיר חיפה). בתלמוד (כמו גם במדרשים מאוחרים שזמנם הוא מתקופת התלמוד), ניתן למצוא את הכתיבים "חיפא", "חיפה", "חפה". אחת הפרשנויות קושרת את השם חיפה עם המונח העברי המקראי חוף (ואחרת מפרשת זאת בתור – נוטריקון הרבה יותר מאוחר – של "חוף יפה"). אומנם – מכיוון שלא ידוע מתי ועל ידי מי נוסדה העיר – לכן קשה לחקור את שורש שמה, אבל אחת ההשערות היא שהמקור של שם-העיר (כמו של עצם המילה המקראית "חוף") הוא בשורש של המילה העברית המקראית "חִפָּה" שפירושה הוא כיסה/הטמין – בין אם ברמיזה למימי חוף חיפה שעליהם מחפה ומכסה חול החוף (שהרי היותם "ספונים" ו"טמונים" תחתיו מוזכרת בפסוק הנ"ל מהתורה שפירושו הניתן על ידי חז"ל מזכיר כאמור את ה"ים של חיפה") – ובין אם ברמיזה להר הכרמל שצילו מחפה על העיר. פרשנות נוספת מציינת את מקור השם במילה הארמית כיפא שמשמעותה סלע. מיקומה של חיפה על צוק הסלע הבולט אל הים – ייתכן שהוא העניק לה את השם הארמי כיפא. על בסיס פרשנות זו, עולי רגל נוצרים מאז מסעי הצלב במאה ה-12 והמאה ה-13 גרסו שחיפה נקראה על שם הכהן הגדול כייפא ("קיפא"; על פי לוקאס, ג, 2) ואולי אפילו על שם פטרוס השליח, שנקרא גם "כפא".
בתקופת הצלבנים נודעה חיפה גם בשם "פורפיריה החדשה" (Porphyria Novissima)[דרוש מקור] או פּוֹרְפִירְיוֹן: פירוש "העיר הסגולה" – על שם צבע הארגמן היוקרתי המופק מחילזון ממין ארגמון קהה קוצים שהיה מצוי בשפע באזור, חיפה מופיעה בהקשר זה בתלמוד הבבלי: "ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה". (בבלי, שבת;כו-ע"א).
ריבוי הפירושים לשם הביא גם לתעתיקים רבים בשפות לועזיות. בערבית נכתב حَيْفَا – "חיפא", במקור יווני עתיק נכתב Χάιφα, "חַיפה". גם בתקופה העות'מאנית מופיע השם בתעתיקים שונים. ז'אן זואלארט כתב בשנת 1586 על "Caifas" (נהגה כֶּפַה), ואף על "Caface" (נהגה כַּפַס). בראשית המאה ה-19 כתב החוקר הגרמני זטצן כי בפי הפרנקים נקרא היישוב Ha'ipha (נהגה הַאִיפַה). הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם כתב ספר על טיולו בארץ ישראל בשנת 1815, ובו מופיעה העיר כ-"Caypha" (כנראה נהגה כַּיְפַה). הכומר ויליאם ג'ון וודקוק, שטייל בארץ בשנת 1848, כתב בספרו על "Caipha" (כנראה נהגה גם כַּיְפַה). בראשית המאה ה-20 יצא גוטליב שומכר בקריאה לכתיב אחיד של שם העיר – "Haifa" (נהגה הַיְפַה). תחילה נענתה לו אוכלוסיית המושבה הגרמנית, ובהדרגה הפכה הצעתו לכתיב המקובל עד היום.
גאוגרפיה

הטופוגרפיה של חיפה מגוונת, העיר משתרעת על פני אזורים מישוריים לאורך חוף הים התיכון (חלקם קרקעית ים שיובשה), על שיפוליו הצפוניים והמערביים של הר הכרמל וכן על שטחים נרחבים בפסגות ההר. עקב כך בחרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לציין את הגובה הממוצע של חיפה מעל פני הים בשני מספרים: 5 (גובהו הממוצע של החלק על שפת הים) ו-380 (גובהו הממוצע של החלק שעל הכרמל). לגיוון הטופוגרפי הזה מצטרף גם מפרץ חיפה שהעיר יושבת בדרומו, המתאפיין ברוחות מתונות הודות להסתרה על ידי רכס הכרמל. נחל קישון זורם בעמק זבולון ממזרח לעיר ונשפך אל מימי המפרץ לא רחוק מהעיר התחתית. ממערב, בולט אל תוך המים חצי האי כף הכרמל. הטופוגרפיה של העיר ייחודית בארץ בשל הסמיכות בין הר וחוף הים. המפרץ שלחופו היא שוכנת הוא המפרץ הטבעי היחיד לאורך חוף הים התיכון הישראלי. הכיוון הכללי של העיר הוא צפון-מערב – דרום-מזרח, כמו קו-רכס ההר. בפינה הצפון-מערבית נפגש הכרמל עם הים, באזור הידוע כ"ראש הכרמל", שהוא ייחודי מבחינה אקולוגית. בקצה הדרומי משתרע פארק הכרמל, מה"ריאות הירוקות" הגדולות של ישראל.
חיפה בנויה לאורך חלקו הדרומי של מפרץ חיפה, ותופסת חלקים משפלת זבולון במזרח, הר הכרמל מדרום, ורצועת מישור צרה לשפת הים התיכון בצפון ובמערב. שטח השיפוט של העיר הוא כ-71,000 דונם. הערים הגובלות בה הן טירת כרמל, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים, וכן המועצה האזורית זבולון. חיפה הוקמה על "מדרגות" טופוגרפיות רבות ושכונותיה על צלע הכרמל, עליו ולמרגלותיו מסמנות מעברים בין קווי-גובה וטיפוסי-נוף, כמו גם בין חתכי אוכלוסייה.
לב המטרופולין הוא הנמל ורובע העסקים שסביבו. מצפון-מזרח למרכז העיר משתרע אזור התעשייה של מפרץ חיפה, ששטחו, יחד עם אזורים לא מיושבים סמוכים, מהווה כשליש מהשטח המוניציפלי של העיר, והוא מפריד בין קריית חיים לבין יתר חלקי העיר. אדמתו של המפרץ ספוגה בפסולת רעילה והאוויר בו טעון בחומרים מזהמים. נחל קישון החוצה את השטח הזה בדרכו אל הים נחשב אחד הנחלים המזוהמים בישראל, כיוון שהשפכים מהמפעלים שלגדותיו הוזרמו אליו במשך שנים רבות. המשבר האקולוגי של מפרץ חיפה לא עצר בגבולות הרובע התעשייתי, והאוויר בכל חלקי מזרח המטרופולין לרבות נווה שאנן, קריית טבעון ורכסים, נחשב כמזוהם.
היסטוריה
ערכים מורחבים – היסטוריה של חיפה, התפתחות אורבנית של חיפה
ראשיתה של חיפה אינה ידועה בבירור. חלק מהחוקרים סבורים שיישוב בשם חיפה היה קיים כבר בתקופה הפרסית. מחקרים אחרים מאחרים את היווסדה למאה ה-2[דרוש מקור]. חיפה נזכרת במקורות התלמודיים ובכתבי השליחים הנוצריים. בתקופה זו הייתה זו עיירה קטנה ששכנה בין שכונת בת גלים והמושבה הגרמנית של היום, אתר שמוכר בשנות האלפיים כ"חיפה אל-עתיקה", חיפה המודרנית הוקמה בצורה רשמית על ידי השליט הבדואי דאהר אל-עומר בשנת 1761 והוכרזה כעיר בשנת 1834 בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל.
בימי קדם
ההתיישבות באזור חיפה החלה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתל אבו הואם שבאזור מפרץ חיפה נמצאו שרידים של עיר ששימשה כעיר נמל החל מהמאה ה-15 לפנה"ס ועד התקופה ההלניסטית. מצדה השני של חיפה נמצא תל שקמונה שבו נמצאו שרידי עיר שהתקיימה, אם כי לא ברציפות, מהמאה ה-14 לפנה"ס עד המאה ה-7. שרידי עיר עתיקה מהתקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה נמצאו בחורבת קסטרא.
התייחסות לאירועים באזור בממצאים שבכתב אנו מוצאים החל ממאה ה-3 לפני הספירה. שני מקומות באזור חיפה, נקשרו על פי המסורת לאירועים שהתרחשו במאה ה-9 לפני הספירה עוד בתקופת ממלכת ישראל. המערה בה השתמש אליהו הנביא מיוחסת כיום לאתר מערת אליהו (נמצאת בסמוך לשכונת קריית אליעזר שבמערב העיר), והכינוס הציבורי הגדול בהר הכרמל במעמד של אליהו הנביא כנגד נביאי הבעל. מיוחס כיום לפי מסורות שונות לאתר המוחרקה.
מהעיר יצאו רבנים ידועים, הנזכרים במשנה ובתלמוד, וביניהם "יוסף החיפני", עוזרו של רבי יהודה הנשיא, והאמורא רבי אבדימי דמן חיפה (שציון קברו נמצא בדרך יפו בסמוך למפגשה עם דרך העצמאות). כמו כן, חיפה נזכרת כיישוב שיהודיו לא הורשו לעלות לתורה, בשל אי הקפדתם על הגייה נכונה בעברית: ”אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין”. במדרש איכה רבה נזכרת חיפה כעיר יהודית שסבלה מהאוכלוסייה הנכרית של העיר קסטרא הסמוכה.
ימי הביניים
מסוף התקופה הביזנטית (המאה השביעית) ועד סוף המאה העשירית אין כל מידע על חיפה. רק בראשית המאה ה-11 החלה העיר להופיע בספרי תיירים המספרים שבחיפה יש בוני ספינות. בתקופה זו הח'ליף של בגדאד, אשר משל על האזור, מסר את העיר לרשות היהודים בעבור תשלום של מס שנתי. לקהילה היהודית בעיר באותה תקופה היה שם הן בארץ והן מחוצה לה ור' אליהו בן שלמה הכהן, ראש ישיבת ארץ ישראל, מאחרוני גאוני ארץ ישראל, כינס בה בשנת 1084 ועידה חשובה.
אוכלוסייה
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף ספטמבר 2026 (אומדן), מתגוררים בחיפה 293,556 תושבים, מתוכם 286,095 תושבי ישראל (מקום 3 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). שינוי בגודל האוכלוסייה +0.2% בשנה. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ד (2023-2024) היה 76.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2023 היה 13,351 ש"ח (ממוצע ארצי: 12,593 ש"ח).
חיפה התאפיינה בקצב גידול אוכלוסייה שלילי בעשור הראשון של המאה ה-21. מגמה זו נבעה משילוב בין מאזן הגירה שלילי וריבוי טבעי נמוך; במהלך 2006 כדוגמה עזבו את העיר כ-2,000 מתושביה, ונולדו 890. נכון לשנת 2008 הקשישים מהווים 18% מאוכלוסיית העיר. שיעור האקדמאים מכלל התושבים עמד ב-2007 על 31%.
עם זאת בעשור השלישי של המאה ה-21 חזרה אוכלוסיית העיר לצמוח גם כתוצאה מקליטת הפליטים מאוקראינה בישראל ב-2022 מה שגרם לחיפה לצמוח בקצב גידול שנתי גבוה במיוחד של 2.4% ולהגיע ל-295,000 תושבים.
חיפה קלטה את החלק היחסי הגדול ביותר, מבין הערים הגדולות בישראל, של העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. נכון לשנת 2007, מונים יוצאי חבר המדינות 24.5% (רבע) מאוכלוסיית חיפה, מרביתם מארץ המוצא אוקראינה והם מתרכזים בשכונת יזרעאליה שבנווה שאנן, בקריית אליעזר במערב העיר, ברובע הדר הכרמל, בקריית חיים המערבית ובשכונות נוספות. בתל-עמל, הסמוכה לחליסה, מהווים יוצאי חבר המדינות 60% מהתושבים, ובחלקים של הדר הכרמל השיעור דומה. בהדר אלה הן יותר משפחות צעירות, כאשר בתל-עמל ובמזרח-העיר יותר קשישים. העולים שינו את פניה של העיר במרוצת שני העשורים מאז באו אליה לראשונה. רבים מהשלטים והפרסומים העירוניים והממשלתיים, כמו גם אלה של העסקים הפרטיים ברחבי העיר, נכתבים כיום בשפה הרוסית לצד עברית.
נכון ל-2020, מתגוררים בחיפה 33,694 ערבים (כ-12% מאוכלוסייתה), מחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים. המוסלמים רובם סונים ומקצתם אחמדים, והנוצרים מתחלקים בין יוונים-אורתודוקסים, יוונים-קתולים, רומים-קתולים, מרונים-קתולים, ארמנים ופרוטסטנטים. עם זאת, ככלל, יחסם לחיים של תושבי חיפה הערבים הוא חילוני, הן נוצרים והן מוסלמים; הם משכילים ומבוססים בהשוואה לערבים במקומות אחרים בישראל, ושילובם בחברה החיפנית נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כ"עיר של דו-קיום". תושביה הערביים של חיפה מתרכזים בשכונות העיר התחתית בעיקר: ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית במערב (נוצרים), וחליסה במזרח (מוסלמים). המסגד הגדול של חיפה, מסגד איסתיקלאל ("העצמאות"), נמצא בכיכר פייסל שבמרכז העיר.
הבהאים וחיפה

חברי הדת הבהאית (Bahá'í) בחיפה הם קבוצה שלה מעמד מיוחד במרחב העירוני, בהיותם אוכלוסייה של לא-תושבים שמבוססת בלעדית על שילוב של תיירות-צליינות, ונבדלת בכך מיתר האוכלוסייה בעיר במרבית הפרמטרים הסטטוטוריים והחברתיים.
העיר, המשמשת מתחילת המאה ה-20 כמרכז העולמי של האמונה הבהאית, מארחת דרך-קבע רבים ממאמיני הדת מכל העולם, ובסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הושלם בכספם פרויקט ראוותני שבמרכזו הוקמו הגנים הבהאיים, במורדותיו הצפוניים של הכרמל, שחולקו ל-19 טראסות – זהו המספר הקדוש עבור הבהאים – חציין מעל מקדש הבאב וחציין מתחתיו. בעקבות מבצע הנדסי זה, שבו לקחו חלק בוטניקאים, אדריכלי נוף ומהנדסים מכל רחבי העולם, טיפסה תנופת המבקרים בגנים ובסביבתם, הן מקרב הבהאים והן תיירים, והגנים הוכרזו כאתר מורשת עולמית. המאמינים עצמם, בשונה מקבוצות אחרות החיות או עוברות בחיפה, הם קהילה המאוגדת על בסיס דתי, אשר מנועה מהתערות בחיי העיר, וחבריה אינם תושבי העיר.
הקהילה הבהאיית בחיפה כוללת מיעוט של תושבים קבועים ורוב גדול של ארעיים – ואלה מונים מבקרים, מתנדבים וצליינים – הבאים בתחלופה מוסדרת, לעיתים לאחר המתנה של שנים בארצות מוצאם, לתקופות שבין ימים ספורים ועד שלושה חודשים ולעיתים יותר. הבהאים נכנסים לארץ באשרת תייר, ואולם הסדרים מיוחדים מבטיחים לשלטונות הקהילה בחיפה סמכויות אכיפה, נהלים ומשמעת נפרדים מאלה שתקפים בין שלטונות ישראל לתיירים רגילים, ואלה מהדקים את הזיקה בין הצליין לתוכנית שיועדה לו – הכוללת עבודות קודש לצד גינון ואדמיניסטרציה, ביקורים במִקדשי עכו והכרמל, ופעילות חברתית ענפה – כאשר הכל מעוגן בפעולות מנגנון שתכליתו ניטור ומניעת חריגה מהמסלול המותווה עבור המאמין או המאמינה. אנשי הדת שחיים בעיר דרך-קבע כוללים את תשעת הנציגים הנבחרים של הקהילה העולמית, שבסיסם במשכן "בית הצדק העולמי" בשדרות גולומב, הדר. המרכז העולמי הבהאי מיוצג במדינת ישראל על ידי ד"ר ג'ושוע לינקולן, המזכיר הכללי של הקהילה הבהאית הבין-לאומית וסגניו ג'לאל חתאמי ואנתוני ואנס, ממשרדיהם ברחוב הפרסים. מרבית פעילותם של חברי הקהילה מתוחמת לאזור הגאוגרפי של הגנים הבהאיים וסביבתם הקרובה, ומכך נגזר גם התחום הגאוגרפי בו הם גרים. רובם משוכנים אם כן בבתים וברחובות שסמוכים לשערי הכניסה השונים אל הגנים – ובראשם השכונות הדר עליון, המושבה הגרמנית ושכונת עבאס במערב הדר.
חינוך ומוסדות השכלה

בחיפה מוסדות השכלה וחינוך מסוגים שונים: בתי ספר מוכרים (ממלכתיים, ממלכתיים דתיים, חינוך מיוחד), בתי ספר של זרם החינוך העצמאי (חינוך מוכר שאינו רשמי), בתי ספר פרטיים, עמותות לקידום למידה, מוסדות פטור ועוד. בין בתי הספר הייחודיים בחיפה נמנים בית הספר הריאלי העברי, שלצידו הפנימיה הצבאית לפיקוד, מרכז חינוך ליאו בק של התנועה ליהדות מתקדמת, בית הספר רעות לאמנויות וכן בית הספר הפתוח.
בשנת 1912 הוקם בחיפה "הטכניקום", מוסד ללימודי מקצועות ההנדסה, שלימים היה לאוניברסיטה הראשונה בארץ. שמו של המוסד שונה מאוחר יותר לטכניון, והוא התמקד מראשיתו בהנדסה ובמדעים מדויקים. מאז הקמתו היווה הטכניון, לצד האוניברסיטה העברית שנוסדה ב-1925, לאחד ממוקדי ההשכלה הגבוהה המצטיינים בתקופת המנדט ואחרי 1948 בישראל.
בשנת 1969 הוקמה בעיר הפקולטה לרפואה. בשנת 1971 אושרה תוכנית לקליטתה של הפקולטה בטכניון וב-1973 הושלם המהלך.
בשנת 1913 הוקם בעיר בית הספר הריאלי העברי.
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט להקים אוניברסיטה שתעסוק במדעי החברה ובמדעי הרוח, היא אוניברסיטת חיפה. בשנות ה-90 כבר היו באוניברסיטה גם חוגים ופקולטות למשפטים, מנהל עסקים, רווחה, חינוך, מדעי המחשב ומדעים והוראתם, ונבחנה האפשרות להקמת בית ספר שני לרפואה באזור. עד שנת 2002, מגדל אשכול, שבו שוכנים משרדי האוניברסיטה, היה הבניין הגבוה ביותר בחיפה. הוא תוכנן על ידי אוסקר נימאייר.
בשנת 2008 למדו כ-17,000 סטודנטים באוניברסיטת חיפה, וכ-11,500 בטכניון. בעיר פועלים גם סניף של האוניברסיטה הפתוחה הנמצא באחוזה ומספר מוסדות השכלה גבוהה נוספים, בהם האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, בה למדו ב-2008 כ-850 תלמידים; מכללת גורדון, בה למדו באותה שנה כ-1,700 סטודנטים, המכללה האקדמית הערבית לחינוך, כ-2,000 סטודנטים, מכללת תילתן לעיצוב – קרוב ל-1,000, והמרכז האקדמי כרמל עם קרוב ל-1,000 תלמידים. בסך הכול לומדים בעיר מדי שנה מעל 30 אלף סטודנטים.
מבחינת חינוך מוזיקלי קיימים בעיר קונסרבטוריון דוניה ויצמן, קונסרבטוריון רובין ו"מרכז יובל למוזיקה ותזמורות נוער חיפה".
בעיר פועלות תנועות נוער שונות, ביניהן אריאל, בני עקיבא, כנפיים של קרמבו, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, בנות בתיה, נוער מרצ, הצופים העבריים, פרחי הדגל, חוגי סיירות של קק"ל ע"ש אורי מימון וחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע.
תעשייה
חיפה היא המרכז התעשייתי הגדול ביותר בצפון והתעשיות המובילות בה מהוות את הליבה של הכלכלה המקומית בחיפה ותורמות רבות לפיתוחה הכלכלי והטכנולוגי של העיר. ענפי התעשייה המובילים הם:
תעשיית הכימיקלים והנפט: חיפה מארחת מתקנים גדולים לייצור כימיקלים ונפט. העיר מכילה מפעלים של חברות כימיקלים בין-לאומיות ומקומיות, כולל חברת בז"ן, אחד המתקנים הגדולים ביותר בישראל לטיפול בנפט גולמי.
תעשיית ההייטק והטכנולוגיה: חיפה נחשבת לאחד המרכזים החשובים בישראל לתעשיית ההייטק והטכנולוגיה, עם מגוון חברות גדולות וסטארט-אפים המתמקדים בפיתוח טכנולוגיות חדשניות.
התעשייה הימית והנמל: נמל חיפה הוא אחד משני הנמלים הראשיים בישראל ומהווה מרכז חשוב לסחר הימי. הוא משמש כנקודת כניסה ויציאה למגוון סחורות ומשמש גם כבסיס לתעשיות הימיות.
תעשיית המתכות והייצור: בחיפה פועלות מספר חברות גדולות המתמחות בייצור מתכות ומוצרים מתכתיים, כולל ייצור חלקים לתעשיות שונות.
מחקר ופיתוח: בחיפה נמצאות מוסדות אקדמיים חשובים, כמו הטכניון, המהווים מרכזים למחקר ופיתוח בתחומים רבים, ותורמים לחדשנות ולקידום התעשיות המקומיות.
תעשיית המזון והשתייה: חיפה מכילה מספר מפעלים לייצור מזון ושתייה, המשרתים את השוק המקומי וגם מייצאים לשווקים בחו"ל.
תקשורת
אולפני רדיו חיפה שוכנים בגרנד קניון (ובעבר במתחם חוצות המפרץ), במגדל הנביאים פועלים תחנת הרדיו – רדיו מכאן, ובעבר פעל באותו מתחם אולפן טלוויזיה מיוחד בו שודרה תוכנית הרדיוויזיה הראשונה בישראל ובעולם: "ממעמקים – דה פרופונדיס" בהגשתו ובעריכתו של אריה יאס. באוניברסיטת חיפה קיים חוג לתקשורת. בתחום העיתונות קיים "ידיעות חיפה" של ידיעות תקשורת וכן מקומונים עירוניים.
תרבות
מוזיקה
מוזיקה קלאסית – את חיפה מייצגת בתחום המוזיקה הקלאסית התזמורת הסימפונית חיפה. בנוסף, פועלים בעיר הרכבים קלאסיים נוספים כגון רביעיית המיתרים "רביעיית כנרת".
מוזיקה חסידית – למרות היקפו הקטן של הציבור החרדי בעיר, הרי שחיפה נחשבת כמובילה מבחינת תרומתה להתפתחות המוזיקה החסידית. חצר סערט ויז'ניץ ידועה בעולם החרדי כבית יוצר למאות ניגונים חסידיים המושרים בבתים רבים. המלחין החסידי חיים בנט, שהוציא עשרות דיסקים וחיבר מאות לחנים, מתגורר בחיפה. גם בנו, פייטן היידיש רובי בנט, התגורר בחיפה. הזמר החסידי אודי אולמן והמלחין העובד לצדו, יובל סטופל, חיים ויוצרים אף הם בעיר.
רוק ומטאל – כמה להקות ואמני רוק ומטאל החלו את דרכם בחיפה. אחת מהלהקות הראשונות הייתה הרכב הרוק "קילר הלוהטת" שהוקם בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 והושפע הן מהגלאם רוק הבריטי והן מהפאנק הבריטי. חלק משירי הלהקה הושמעו ברדיו והפכו ללהיטים. בתחילת שנות ה-90 קמה בחיפה להקת "סטלה מאריס", שהטביעה את חותמה על הרוק הכבד בארץ. בתחילת שנות האלפיים קמה בחיפה להקת הרוק הכבד "לאוד נ' קליר", שהופיעה בפסטיבל מטאליסט 2004, ואף זכתה ללוות את הופעתו של ענק הרוק הכבד האנגלי פול דיאנו (שהופיע גם בחיפה). לא רק למטאל הפופולרי יש ייצוג בחיפה אלא גם למטאל הקיצוני: להקה הפועלת בעיר היא להקת הדת' מטאל "להבות", שהופיעה בפסטיבל מטאליסט 2004 ו-2005. החל משנת 1990 מתקיימים בסינמטק חיפה אירועי ה"רוקולנוע", אותם עורך ומנחה יורם מארק-רייך, לשעבר סולן "קילר הלוהטת" וכתב ידיעות חיפה לענייני מוזיקה. במסגרת אירועי ה"רוקולנוע" מוקרנים בימי שישי, אחת לחודש, קליפים וקטעים מהופעות של להקות רוק שונות מזמנים שונים. כל ערב מתרכז בנושא אחר הקשור בתולדות הרוק, או מוקדש ללהקות ולאמנים בולטים.
פאנק – בחיפה החלו את דרכן מספר להקות פאנק. אחת המפורסמות בהן היא יוסלס איי.די.
בחוף דדו מתקיימים אירועים קבועים בתקופת האביב והקיץ, ובהם משתתפים מאות רוקדים בכל הגילים (בעיקר מבוגרים), בתחום ריקודי העם הישראליים בהדרכת מרקידים מקצועיים לרוב על פי הקצב והתוכן של המוזיקה הישראלית.
אולמות קולנוע
במשך השנים פעלו בחיפה בתי קולנוע שכונתיים רבים, אך אלה הלכו ופחתו לטובת בתי קולנוע במתחמים גדולים יותר, כחלק מהתופעה בישראל. עד לסוף המאה ה-20 נסגרו רוב בתי הקולנוע שפעלו בעיר, ותרבות הצפייה עברה אל הקניונים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה בקריון ולאחר מכן גם בקניון לב המפרץ (ה"סינמול"), נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניון חיפה, במרכז חורב, במרכז פנורמה וב"גרנד קניון", ובהמשך נסגר גם "גלובוס הקונגרסים" (לשעבר "גלובוס סיטי") בסוף 2011. בשנת 2016 נסגר גם "סינמה קפה מוריה", בית קולנוע שכונתי אשר פעל משנות ה-40 ברחוב מוריה, כלל אולם יחיד והתמקד בסרטים זרים או שאינם עתירי תקציב. "סינמה קפה עממי", בית קולנוע שכונתי נוסף בן 2 אולמות והיחיד שנותר פעיל בחיפה, פעל מסוף שנות ה-40 ברחוב הגליל בשכונת נווה שאנן ונסגר בעקבות המצב הביטחוני עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023 (ונכון ל-2024, לא שב לפעול).
תחבורה

תשתיות כבישים
כמו בערים דומות הבנויות על צלע הר, גם בחיפה נסללו מספר כבישים רוחביים העוקבים אחרי קווי גובה ודרכים המקשרות ביניהם.
מבין עורקי הרוחב המקבילים העוברים היום בעיר התחתית, הוותיק ביותר הוא הכביש חיפה–נצרת (כביש 752), שבזמנו נקרא דרך נצרת (כיום דרך בר יהודה) והוביל ממבואותיה המזרחיים של העיר, דרך רחוב חיג'אז (בשנות האלפיים, "חטיבת גולני"), כיכר חמרה (בימינו, "כיכר פריז") ומשם בשם "דרך יפו" עד לכביש החוף, כשלכל אורכו הוא מקביל למסילת הברזל. עם בניית הנמל, וייבוש חלק מהים על ידי הבריטים, נסללה על השטח המיובש דרך המלכים (באנגלית: Kingsway), כיום דרך העצמאות, העוברת לאורך קו החוף של מרכז העיר, בכיוון כללי צפון-מערב – דרום-מזרח, ומהווה את ציר התחבורה הראשי שלה. בהמשכו מערבה הופך הרחוב לשדרות ההגנה (כביש 4), ונמתח לאורך קו החוף של שכונות מערב העיר.
גם אל תוך הדר הכרמל נכנס זוג כבישים מקבילים, הרצל והחלוץ, שחוצים את השכונה לרוחבה.
הכביש הראשי של רכס הכרמל הוא הציר אבא חושי-חורב-מוריה-הנשיא, שנמתח בין אוניברסיטת חיפה והכרמל הצרפתי, ובחלקו הגדול חופף את כביש 672. לאורך מסלולו הוא חוצה את כיכר חורב ואת "מרכז הכרמל".
שדרות הציונות הן העורק הוותיק המחבר בין העיר התחתית וציר הרכס. דרכים ראשיות נוספות מחברות בין רובעי העיר השונים – ואלה כוללות את שדרות ההסתדרות בין קריית חיים והצ'ק פוסט, כביש 22 בין מרכז העיר וקריית חיים, דרך רופין בין הדר ואחוזה, והציר דורי-חנקין-פיק"א-פרויד, שהוא ציר הרוחב הרציף הארוך ביותר בתחומי חיפה ומחבר את מבואותיה המזרחיים והדרום-מערביים. רחובות ראשיים נוספים כוללים את דרך אלנבי, דרך צרפת ודרך הים, שלושתן יוצאות מכביש 4 במערב העיר.
הגישה העיקרית לחיפה מדרום נעשית בשני כבישים בינעירוניים, כביש 2 (כביש החוף) וכביש 4 ("הכביש הישן"), המתאחדים במחלף חיפה דרום המהווה את הכניסה הדרום-מערבית של חיפה. מנקודת החיבור ממשיך אחד מצירי התנועה העיקריים, הארוכים והרחבים במטרופולין, כביש 4, כשדרות ההגנה, צפונה ואז מזרחה דרך העיר התחתית – שם הוא נקרא דרך העצמאות ודרך בר יהודה, אל צומת הצ'ק פוסט, ממנה שב כביש 4 ויוצא צפונה כשדרות ההסתדרות ומוביל לצפון הארץ תוך שהוא מקשר עם שכונת קריית חיים.
אתגרים

בין האתגרים העיקריים שבפניהם עומדת העיר ניתן לציין את:
אובדן המרכזיות
במהלך השנים חיפה איבדה את מרכזיותה במארג הלאומי. הנמל שלה ירד מגדולתו ומבלעדיותו, וכך גם בתי הזיקוק, וחיפה נותרה כעיר תעשייתית הנלחמת על מקומה מול הנמלים והמפעלים הסמוכים יותר אל מוקדי הכוח הכלכלי של מרכז הארץ. מפעלים עתירי עבודה כדוגמת נשר נסגרו או צמצמו את פעילותם באופן ניכר ומפעלים אחרים כמו פניציה ווולקן עברו למקומות אחרים. חברות כמו סולל בונה העתיקו את משרדיהן הראשיים מחיפה.
בעיות אקולוגיות
קרבתה של העיר לרכס הכרמל המיוער הופכת אותה לפגיעה לשריפות. בעת השרפה בכרמל בדצמבר 2010 פונתה לזמן קצר שכונת דניה, הקרובה ביותר אל האזור המיוער.
כמו כן, על סמך היקרות רעידות אדמה בארץ ישראל לאורך ההיסטוריה, מומחים חוזים מזה זמן התרחשותה של רעידת אדמה נוספת בארץ כולה, בין השאר בחיפה.
המאבק הסביבתי
במחקרה של פרופ' תמר פרץ, נמצא כי חיפה סובלת מתחלואה גדולה יותר בכ־16 אחוזים מאשר כל עיר אחרת בישראל.
על סמך מחקר זה משרד הבריאות הוציא לאור את נתוני התחלואה במפרץ אשר אימתו את טענת המחקר.
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2014, בתי הזיקוק בחיפה (בזן) הנמצא בשטח המוניציפלי של עיריית חיפה, הוא המפעל המזהם ביותר בישראל, אך בשטח המוניציפלי של העיר חיפה נמצאים מפעלים מזהמים נוספים כמו תרו, תחנת הכוח של חברת החשמל בחוף שמן ומפעלים נוספים.
המאבק למען אוויר נקי החל כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמה רשימת "הירוקים של חיפה" ומאז היא מכהנת במועצת העיר ואף בתקופות מסוימות כהנה בתפקידים שונים בקואליציה העירונית ובמנהל ההנדסה העירוני, על אף שפעילותם כמעט ולא הניבה תוצאות בפועל.
עמותות וארגונים שיצאו כנגד זיהום האוויר הכבד שנגרם מבתי הזיקוק, הם ארגון אנז"א שפעל בשנות השמונים, "הקואליציה לבריאות הציבור", שנוסדה על ידי ד"ר ג'ימי קריקון, מגמה ירוקה, אדם טבע ודין ועמותות וארגונים נוספים, כמו כן בחיפה פעילים ארגונים נוספים המנהלים מאבק על החופים והנחלים כמו ארגון צלול אשר היה הגורם האזרחי אשר הוביל את המאבק לסגירת מכל האמוניה במסוף הכימיקלים במפרץ חיפה ואף היה משיב בהליכים המשפטיים אשר ניהלה עיריית חיפה כנגד חיפה כימיקלים בנושא זה.
שכונות ורבעים
על פי עיריית חיפה מתחלקת העיר לרבעים כדלהלן:
קריית חיים – קריית שמואל
הרובע הכולל את קריית חיים וקריית שמואל מהווה 6.5% משטח השיפוט של העיר.
נכון ל-2008 מתגוררים בו 32,600 תושבים המהווים 12.3% מתושבי העיר. הרובע מחולק לשתי קריות, קריית חיים (שבעצמה מחולקת לקריית חיים מזרחית וקריית חיים מערבית) וקריית שמואל.
מפרץ חיפה והצ'ק פוסט
רובע מפרץ חיפה הוא אזור רחב ידיים המשתרע מצפון-מזרח לעיר התחתית לשפת מפרץ חיפה ונחצה על ידי נחל קישון. אזור זה משמש כאזור התעשייה הראשי של חיפה מאז הניחו הבריטים את התשתית לבתי הזיקוק ולתעשיות שסביב הנמל. שטח הרובע מהווה כשליש משטחה המוניציפלי של חיפה אולם אוכלוסייתו מועטה. בדרומו נמצא הצ'ק פוסט. לפי החלוקה הסטטיסטית העירונית רובע המפרץ מתחלק בחלוקת משנה לשלושה תתי-רובע: "חלוצי התעשייה", "לב-המפרץ" ו"נמל חיפה – נמל הקישון".
העיר התחתית
העיר התחתית, כשמה, היא החלק של חיפה ששוכן לאורך המדרגה הנמוכה של העיר וכולל את הנמל, את מרכז העסקים הראשי ושכונות מגורים כוואדי ניסנאס, חליסה והמושבה הגרמנית.
ברובע, שבמשמעותו המצומצמת שטחו כ-3% מכלל השטח העירוני, מתגוררים כ-11,440 נפש (נכון ל-2007) המהווים כ-4.3% מכלל תושבי חיפה, מתוכם כ-70% הם ערבים בני דתות שונות.
מערב חיפה
ברובע מערב חיפה מתגוררים כ-40,000 תושבים (2006) ושטחו 9.76 קמ"ר. ברובע מתקיימת זהות בין אחוז האוכלוסייה לבין אחוז השטח מכלל שטח חיפה, שניהם כ-15%. גבולות הרובע הם חוף הים התיכון במערב ובצפון, המושבה הגרמנית בצפון-מזרח, שכונות הכרמל במזרח וטירת כרמל מדרום. רוב שכונות הרובע שוכנות במישור החוף, למורדות הכרמל. אלו כוללות את בת גלים, קריית אליעזר, עין הים, קריית שפרינצק, שער העלייה, נווה-דוד, רמת הנשיא ואזור התעסוקה והפנאי בדרום-מערב העיר, הכולל את פארק מת"ם ולצידו שכונת נאות פרס.
כרמל
הכרמל הוא רובע הבנוי לאורך חלקו הצפוני של רכס הכרמל ועל שלוחות שלו מערבה. שטחו הוא כ-7.85 קמ"ר, והוא הרובע המאוכלס ביותר בחיפה, עם כ-45,000 תושבים המהווים כ-17% מכלל תושבי העיר.
הכרמל היה מאוכלס עוד טרם תחילת העליות הציוניות לארץ ישראל. בין המתחמים הבנויים בו היו כרמלהיים, המנזר הכרמליתי, המגדלור וכבאביר. ההתיישבות היהודית החלה באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, והתגברה בשנות ה-30 בימי העלייה החמישית. בין שכונות הכרמל נמנות כרמל מרכזי, כרמל מערבי, כרמל צרפתי ואחרות.
ספורט

בחיפה מועדוני ספורט רבים הפועלים במגוון תחומים, לרבות כדורגל, כדורסל וספורט ימי (מועדון בשם "בים הקרוב"). הגדול בהם הוא אגודת מכבי חיפה, שבראשה עומד רועי שווץ, והיא מאגודות הספורט הגדולות והוותיקות בארץ, ומאגדת ענפי ספורט בכל התחומים: כדורסל, כדוריד, שחייה, כדורמים, שחמט, טניס, טניס שולחן, אתלטיקה קלה, הרמת משקולות, סיף ועוד. אגודת הפועל חיפה, השנייה בגודלה, מטפחת בעיר בין היתר את ענפי הסיף והאתלטיקה.
כדורגל
בחיפה פועלים מספר מועדוני כדורגל, כשהבולטים שבהם הם מכבי חיפה והפועל חיפה.
מכבי חיפה הוא אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בישראל ובעל היסטוריה הכוללת 15 אליפויות, 6 גביעים, 5 גביעי טוטו ושלוש העפלות לשלב הבתים בליגת האלופות. בשנת 1992 נרכשה הקבוצה מידי אגודת מכבי חיפה על ידי חברת "קשר ספורט" בבעלותו של יעקב שחר, והמשיכה להתבסס כשם דבר בכדורגל הישראלי. בשנת 2006 זכתה מכבי חיפה באליפות הליגה בפעם השלישית ברציפות. בשנת 2023 זכתה מכבי חיפה באליפות בפעם השלישית ברציפות וה-15 בסה"כ.
הפועל חיפה זכתה באליפות יחידה ב-1999 ובארבעה גביעים, אך מאז שנת האליפות הידרדר מצבו של המועדון. נכון לשנת 2024 הקבוצה משחקת בליגת העל ובראשה עומד איש העסקים יואב כץ.
מגרשן הביתי של שתי הקבוצות תחילה היה אצטדיון קריית חיים, לאחר מכן אצטדיון קריית אליעזר עד סגירתו בשנת 2014 וכיום אצטדיון סמי עופר.
בנוסף, משחקות בליגות נמוכות יותר מספר קבוצות, שהבולטת מביניהן היא בית"ר חיפה המשחקת בליגה ב' (כדורגל). בעבר שיחקה שם גם קבוצת האוהדים הפועל רובי שפירא חיפה (ליגה ב' (כדורגל)).
כדורסל
בתחום הכדורסל יש לעיר חיפה שתי נציגות, מכבי חיפה, המשחקת כיום בליגה הלאומית, זכתה בעונת 13–2012 באליפות המדינה בכדורסל. קבוצה זו הייתה אחת משמונה הקבוצות שייסדו את "ליגת המבחן" בשנת 1954 ומגרשה הביתי של הקבוצה הוא היכל הספורט רוממה. בנוסף קיימת קבוצת כדורסל נשים מכבי חיפה שמשחקת בליגת העל לנשים.
קבוצה נוספת הפועל חיפה משחקת בליגה הלאומית ומנוהלת על פי מודל קבוצת אוהדים (שבו האוהדים הם בעלי הקבוצה). כמו כן בבעלות הפועל חיפה קבוצת כדורסל נשים בשם הפועל חיפה נשים המשחקת כיום בליגה השלישית.
ראשי העירייה
במשך שנים היו מרבית התושבים בחיפה ערבים ולכן ראשי העיר היו ערבים. עם הזמן הפכו היהודים לרוב, ובשנת 1940 נבחר לראשונה ראש עיר יהודי. מאז עלה ראש-העיר העברי הראשון ובמשך יותר מ-60 שנה כל ראשי עיר השתייכו למפלגת העבודה. בשנת 2003 נבחר לראשונה ראש עיר שאינו חבר במפלגה זו, יונה יהב.
דת
רבני העיר
הרב הראשי הראשון של חיפה בעידן המודרני היה הרב ברוך מרקוס. מרקוס נולד בליטא והוסמך בה לרבנות. לאחר עלייתו לארץ ישראל, ייסד בירושלים את ישיבת "אור חדש". בשנת 1906 התמנה כרב הראשי האשכנזי של חיפה וכיהן בתפקיד זה 55 שנה. הוא כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בעיר. כתב את הספר "אמרי ברוך".
במקביל כיהן כרב ראשי הרב יהושע קניאל עד לפטירתו בשנת 1970.
כרב הראשי הספרדי בעיר שימש הרב ניסים אוחנה, שנולד באלג'יריה והגיע ארצה בגיל ארבע עם הוריו. הוא הוסמך לרבנות בישיבות הספרדים בירושלים, שימש רב בעזה ובניו יורק, רב ראשי בקהילת מלטה ובקהילת פורט סעיד שבמצרים, וכן כראש בית הדין הרבני בקהיר וסגן ראש רבני מצרים. בשנת 1947 התמנה לתפקיד הרב הראשי הספרדי בקהילת חיפה.
משנת 1968 כיהן כרב העיר הספרדי הרב יוסף משאש, ששימש קודם ברבנות באלג'יריה. הוא כיהן עד לפטירתו בשנת 1974.
בשנת 1975, נבחרו לרבנות חיפה הרבנים שאר ישוב כהן, אשר התפטר בשנת 2011, והרב אליהו בקשי דורון. לאחר בחירתו של הרב דורון כרב ראשי לישראל בשנת 1993, התמנה הרב שלמה שלוש כרבה הספרדי הראשי של חיפה, עד לפטירתו בשנת 2014.
הבישופות היוונית-קתולית בחיפה
בחיפה יושב בישוף יווני-קתולי שתוארו הרשמי הוא ארכיבישוף של חיפה. היום משמש בתפקיד זה יוסף מתא.
העדה האחמדית בחיפה
בחיפה ישנה קהילה קטנה של מוסלמים מהזרם האחמדי שחבריה מתגוררים בשכונת כבאביר.
ערים תאומות
לחיפה 23 ערים תאומות (בסוגריים – שנת חתימת הברית):
לקריאה נוספת

אבא חושי,מ. אבניאל וא סאכנין, חיפה בעשור לישראל, עירית חיפה, 1958.
יוסי בן-ארצי (עורך), חיפה: היסטוריה מקומית, הוצאת אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח (הספר בקטלוג ULI)
תמיר גורן, ההיסטוריה של חיפה, אוניברסיטת חיפה ועיריית חיפה, תשס"ח 2007
דוד דה פריס, אידיאליזם וביורוקרטיה: שורשיה של חיפה האדומה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1999, 380 עמ' (הספר בקטלוג ULI)
דפנה שרפמן ואלי נחמיאס (עורכים), תה על מרפסת הקזינו - דו-קיום בחיפה בתקופת המנדט הבריטי 1920–1948, הוצאת משפטון חיפה, 2006 (הספר בקטלוג ULI)
ענת קדרון, בין לאום למקום: הקהילה העברית בחיפה המנדטורית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
נילי שרף גולד, חיפה אהובתי, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
פנחס פיק, כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה, בתוך חיפה ואתריה (בעריכת אלי שילר ובהשתתפות יוסי בן ארצי), "אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל" 37–39, הוצאת אריאל, ירושלים, 1985
נתן שור, חיפה במסע נפוליאון, אריאל, חוברת 37–39, 1985, עמ' 61
קישורים חיצוניים
סרטונים בערוץ של עיריית חיפה, באתר יוטיוב
מוזיאוני חיפה, אתר האינטרנט של המוזיאונים בעיר
Tour Haifa - תור חיפה - מידע תיירותי על העיר והאתרים בה
חיפה 3D - תמונות בתלת-ממד מחיפה, באתר "המימד השלישי"
חיפה בראשית שנות העשרים, 1923, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
אוסף מאמרים על ההיסטוריה של חיפה, באתר העמותה לתולדות חיפה
מידע על אתר חיפה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
מפות היסטורית של חיפה, 1912 עד 1964, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, באתר הספרייה הלאומית
נאס"א, חיפה - תמונות מהחלל, באתר סוכנות החלל הישראלית, 8 במרץ 2016
תמונות מאוסף היחידה לשימור אתרים, עיריית חיפה מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
חיפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חיפה המופצצת, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 4 באוגוסט 2021
מהעיתונות
שמעון שטרן, המאבק על הקמת נמל חיפה בתקופת המנדט הבריטי, קתדרה , אוקטובר 1981
נדב מן, הצלם האלמוני שתיעד את חיפה, באתר ynet, 30 בינואר 2009 (מתוך פרויקט ביתמונה)
יונתן הללי, למי קראתם פריפריה: תנופת התפתחות בחיפה, באתר nrg, 19 בספטמבר 2010
נעמה ריבה, מרכזי הבילוי של חיפה מתעוררים, אבל למה אחד על חשבון השני?, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2018
מאיה פולק, העיר באפור, בעיתון מקור ראשון, 19 בנובמבר 2018
ולריה גסלב, כרמלית ושמה תשוקה, באתר כלכליסט, 6 בדצמבר 2018
הדר חורש, "דירות עומדות ריקות": המשקיעים נוטשים את העיר הזאת - אבל האם שווה להמר עליה?, באתר TheMarker, 19 בפברואר 2021
Kaynak: Wikipedia – חיפה · CC BY-SA 4.0
Flora ve fauna
Carmel Dağı'nın üç ana vadisi vardır: Lotem, Amik ve Si'ach. Çoğunlukla bu vadiler, kıyıdan dağın tepesine kadar şehrin içinden geçen gelişmemiş doğal koridorlardır. İşaretli yürüyüş yolları bu alanlardan geçer ve yaban domuzu, altın çakal, yaban faresi, Mısır firavunu, baykuşlar ve bukalemunlar gibi vahşi yaşam için yaşam alanı sağlar.
Ekonomi

İsrail'in yaygın "Hayfa çalışıyor, Kudüs dua ediyor ve Tel Aviv oynuyor" sözü, Hayfa'nın bir işçi ve sanayi şehri olarak ününü doğrular. Hayfa'nın sanayi bölgesi şehrin doğu kesiminde, Kişon Nehri civarındadır.
İsrail'deki iki petrol rafinerisinden birisi olan Hayfa petrol rafinerisi buradadır (diğer petrol rafinerisi Aşdod'dadır). Hayfa rafinerisi yılda 9 milyon ton (66 milyon varil) ham petrolü işlemektedir. 1930'larda inşa edilen ve günümüzde kullanılmayan 80 metre yüksekliğindeki ikiz soğutma kuleleri, İngiliz Mandası döneminde inşa edilen en yüksek binalardı.
İsrail'deki en büyük ve en eski iş parkı olan Matam (Merkaz Ta'asiyot Madanın kısaltması– Bilimsel Endüstriler Merkezi), şehrin güney girişinde olup Apple, Amazon, Abbot, Cadence Design Systems, Intel, IBM Israel, Magic Leap, Microsoft, Motorola, Google, Yahoo!, Elbit Systems, CSR plc, Philips, PwC ve Amdocs gibi çok sayıda İsrailli ve uluslararası yüksek teknoloji şirketinin imalat ve Ar-Ge tesislerini barındırır.
Hayfa Üniversitesi kampüsünde aynı zamanda IBM Haifa Labs' da vardır.
Kuralsızlaştırmayla Aşdod Limanı tarafından egemenliğine meydan okunmuş olsa da Hayfa Limanı, İsrail limanları arasında yolcu trafiğinde liderdir ve aynı zamanda büyük bir kargo liman'ıdır.
Hayfa alışveriş yerleri ve alışveriş merkezleri şunlardır: Hutsot Hamifratz, Horev Center Alışveriş Merkezi, Panorama Merkezi, Castra Merkezi, Koloni Merkezi (Lev HaMoshava), Hanevi'im Tower Alışveriş Merkezi, Kanyon Haifa, Lev Hamifratz Alışveriş Merkezi ve Grand Canyon. 2010 yılında, Monocle (yaşam tarzı dergisi) Hayfa'yı en umut verici iş potansiyeline ve büyük yatırım fırsatı olan şehir olarak belirlemişti. Dergi, "kasabadaki iskele ve vinçlerden yenilenmiş cephelere ve yeni akıllı yemek mekanlarına kadar, tepeden tırnağa büyük bir yenilenmenin bir etkisi olmaya başladığını" belirtti. Hayfa belediyesi yollar ve altyapı için 350 milyon dolardan fazla harcamıştı ve inşaat izinlerinin sayısı önceki iki yılda %83 arttı.
Kaynak: Wikipedia – Hayfa · CC BY-SA 4.0
Etymology

The ultimate origin of the name Haifa remains unclear. One theory holds it derives from the name of the high priest Caiaphas. Some Christians believe it was named for Saint Peter, whose Aramaic name was Keipha. Another theory holds it could be derived from the Hebrew verb root חפה (hafa), from H-f-h root (ח-פ-ה), meaning to cover or shield, i.e. Mount Carmel covers Haifa; others point to a possible origin in the Hebrew word חוֹף (hof), meaning 'shore', or חוֹף יָפֶה (hof yafe), meaning 'beautiful shore'.
Other spellings in English included Caipha, Kaipha, Caiffa, Kaiffa and Khaifa.
The name Efa first appears during Roman rule, some time after the end of the 1st century, when a Roman fortress and small Jewish settlement were established not far from Tell es-Samak. 'Haifa' is mentioned more than 100 times in the Talmud, a work central to Judaism. Hefa or Hepha in Eusebius of Caesarea's 4th-century work, Onomasticon, is said to be another name for Sycaminum. This synonymizing of the names is explained by Moshe Sharon, who writes that the twin ancient settlements, which he calls Haifa-Sycaminon, gradually expanded into one another, becoming a twin city known by the Greek names Sycaminon or Sycaminos Polis. References to this city end with the Byzantine period.
The Crusaders believed the name Haifa was related to Cephas, the Aramaic name of Simon Peter. Eusebius is also said to have referred to Hefa as Caiaphas civitas, while the 12th-century chronicler Benjamin of Tudela is said to have attributed the settlement's founding to Caiaphas, the Jewish high priest at the time of Jesus.
Locations
Classical-era Haifa is thought to be the archaeological site of Tell Abu Hawam, about 2.5 km southeast of the Old City, which contains remains from Iron Age, Roman and Byzantine Haifa. It was abandoned by the twelfth century. Other sources suggest it may have been along the shores of the Haifa Bay, either at the site of Bat Galim or Haifa el-Atika.
Medieval Haifa, or Haifa el-Atika, is the former site of Haifa as it existed during the Fatimid (11-12th centuries), Crusader (12th–13th centuries), Mamluk (13th–16th centuries) and early Ottoman (16th–18th centuries) periods. By the late eleventh century, this new fortified settlement had developed about 5 km northwest of Tell Abu Hawam (about 2.5 km northwest of the Old City). Contemporary sources from the crusader period refer to two Haifas, an “old” and a “new” Haifa.
In the late Ottoman period, in the 1760s, Haifa el-Atika was demolished and relocated 2.5 kilometres (1+1⁄2 miles) to the east as a new, fortified town, today known as the Old City of Haifa. This new village, the nucleus of modern Haifa, was originally called in Arabic al-imara al-jadida (lit. 'the new construction'), though others residing there initially called it Haifa al-Jadida ('New Haifa') and then simply 'Haifa'. With the expansion of Haifa in the late 19th and 20th centuries, 'New Haifa' became known as the Old City of Haifa.
History

Bronze Age: Tell Abu Hawam
A town known today as Tell Abu Hawam was established during the Late Bronze Age (14th century BCE). It was a port and fishing village. The 6th-century BCE geographer Scylax describes a city "between the bay and the Promontory of Zeus" (i.e., Mount Carmel) which may be a reference to a settlement on the site of modern-day Haifa in the Persian period. The city moved to a new site south of what is now Bat Galim, in the Hellenistic period, after the old port became blocked with silt.
Roman Empire
In about the 3rd century CE, Haifa was first mentioned in Talmudic literature, as a Jewish fishing village and the home of Rabbi Avdimi and other Jewish scholars. According to the Talmud, fishermen caught Murex, sea snails which yielded purple dye used to make tallit (Jewish prayer shawls) from Haifa to the Ladder of the Tyrians. Tombs dating from the Roman era, including Jewish burial caves, have been found in the area.
Byzantine Empire
Under Byzantine rule, Haifa continued to grow but did not assume major importance. A kinah speaks of the destruction of the Jewish community of Haifa along with other communities when the Byzantines reconquered the country from the Sasanian Empire in 628 during the Byzantine-Sasanian War.
Muslim caliphates
Following the Arab conquest of the Levant in the 630s–40s, Haifa was largely overshadowed by the port city of 'Akka. Under the Rashidun Caliphate, Haifa began to develop.
A 25-meter-long shipwreck dating back to the seventh-century was discovered near Haifa. The ship was built using the "shell-first" method, containing the largest collection of Byzantine and early Islamic ceramics discovered in Israel. Many inscriptions in both Greek and Arabic letters, the name of Allah and numerous Christian crosses were unearthed, including 103 amphoras with 6 types of which 2 types had never been discovered previously.
Demographics

Haifa is Israel's third-largest city, consisting of 103,000 households, or a population of 297,082. Immigrants from the former Soviet Union constitute 25% of Haifa's population, thus making Russian one of the three main spoken languages of the city.
According to the Israeli Central Bureau of Statistics, Israeli Arabs constitute 10% of Haifa's population, the majority living in the Wadi Nisnas, Abbas and Khalisa neighborhoods. The Wadi Nisnas and Abbas neighborhoods are largely Christian, Khalisa and Kababir are largely Muslim, while Ein HaYam is a mixed Arab Christian and Muslim neighborhood. Haifa is commonly portrayed as a model of co-existence between Arabs and Jews, although tensions and hostility do still exist.
Between 1994 and 2009, the city had a declining and aging population compared to Tel Aviv and Jerusalem, as young people moved to the center of the country for education and jobs, while young families migrated to bedroom communities in the suburbs. However, as a result of new projects and improving infrastructure, the city managed to reverse its population decline, reducing emigration while attracting more internal migration into the city. In 2009, positive net immigration into the city was shown for the first time in 15 years.
Religious and ethnic communities
In 1872 the population of Haifa was 98% Arabs and 2% Jews. These demographics began to change following beginning of modern Jewish Aliyah in 1881. By 1922 the popultion mix was 74% Arabs and 26% Jews and others, and by 1945 the majority had shifted, such that the popultion was 45% Arabs and 55% Jews. Just six years later, in 1951, two years after the Nakba, the population mix had changed substantially - Arabs and Jews made up 5% and 95% of the population respectively.
Today the population remains heterogeneous. Israeli Jews constitute some 82% of the population, almost 14% are Christians (the majority of whom are Arab Christians) and, some 4% are Muslims. Haifa also includes Druze and Baháʼí Faith communities. In 2006, 27% of the Arab population was aged 14 and under, compared to 17% of the Jewish and other population groups. The trend continues in the age 15–29 group, in which 27% of the Arab population is found, and the age 30–44 group (23%). The population of Jews and others in these age groups are 22% and 18% respectively. Nineteen percent of the city's Jewish and other population is between 45 and 59, compared to 14% of the Arab population. This continues with 14% of Jews and others aged 60–74 and 10% over age 75, in comparison to 7% and just 2% respectively in the Arab population. Arabs in Haifa tend to be wealthier and better educated compare to other Arabs elsewhere in Israel.
Geography
Haifa is situated on the Israeli Mediterranean Coastal Plain, the historic land bridge between Europe, Africa, and Asia, and the mouth of the Kishon River. Located on the northern slopes of Mount Carmel and around Haifa Bay, the city is split over three tiers. The lowest is the center of commerce and industry including the Port of Haifa. The middle level is on the slopes of Mount Carmel and consists of older residential neighborhoods, while the upper level consists of modern neighborhoods looking over the lower tiers. From here views can be had across the Western Galilee region of Israel towards Rosh HaNikra and the Lebanese border. Haifa is about 90 km (55.9 mi) north of the city of Tel Aviv, and has a large number of beaches on the Mediterranean.
Flora and fauna
The Carmel Mountain has three main wadis: Lotem, Amik and Si'ach. For the most part these valleys are undeveloped natural corridors that run up through the city from the coast to the top of the mountain. Marked hiking paths traverse these areas and they provide habitat for wildlife such as wild boar, golden jackal, hyrax, Egyptian mongoose, owls and chameleons.
Haifa is inundated with boars. The boars began to descend from the valleys around the city from before 2019, and began to roam in the city's streets. In 2019, mayor Einat Kalisch-Rotem decided to stop shooting the boars. Boar sighting figures have struggled to go down since the Israel Nature and Parks Authority began fencing off forested areas, because residents often feed the boars.
Climate
Haifa has a hot-summer Mediterranean climate with hot, dry summers and mild, rainy winters (Köppen climate classification Csa). Spring arrives in March when temperatures begin to increase. By late May, the temperature has warmed up considerably to herald warm summer days. The average temperature in summer is 26 °C (79 °F) and in winter, 12 °C (54 °F). Frost is rare in Haifa, but temperatures around 3 °C (37 °F) can sometimes occur, usually in the early morning. Snow is very rare, which last fell in 1950. Humidity tends to be high all year round, and rain usually occurs between September and May. Annual precipitation is approximately 629 mm (25 in).
Neighborhoods

Haifa has developed in tiers, from the lower to the upper city on the Carmel. The oldest neighborhood in modern Haifa is Wadi Salib, the Old City center near the port, which has been bisected by a major road and razed in part to make way for Government Buildings. Wadi Salib stretches across to Wadi Nisnas, the center of Arab life in Haifa today. In the 19th century, under Ottoman rule, the German Colony was built, providing the first model of urban planning in Haifa. Some of the buildings have been restored and the colony has turned into a center of Haifa nightlife.
The first buildings in Hadar were constructed at the start of the 20th century. Hadar was Haifa's cultural center and marketplace throughout the 1920s and into the 1980s, nestled above and around Haifa's Arab neighborhoods. Today Hadar stretches from the port area near the bay, approximately halfway up Mount Carmel, around the German Colony, Wadi Nisnas and Wadi Salib. Hadar houses two commercial centers (one in the port area, and one midway up the mountain) surrounded by some of the city's older neighborhoods.
Neve Sha'anan, a neighborhood located on the second tier of Mount Carmel, was founded in the 1920s. West of the port are the neighborhoods of Bat Galim, Shikmona Beach, and Kiryat Eliezer. To the west and east of Hadar are the Arab neighborhoods of Abbas and Khalisa, built in the 1960s and 70s. To the south of Mount Carmel's headland, along the road to Tel Aviv, are the neighborhoods of Ein HaYam, Shaar HaAliya, Kiryat Sprinzak and Neve David.
Above Hadar are affluent neighborhoods such as the Carmel Tzarfati (French Carmel), Merkaz HaCarmel (Carmel Center), Romema (Ramot Ben Gurion), Ahuzat HaCarmel (Ahuza), Carmeliya, Vardiya, Ramat Golda, Ramat Alon and Hod Ha'Carmel (Denya). While there are general divisions between Arab and Jewish neighborhoods, there is an increasing trend for wealthy Arabs to move into affluent Jewish neighborhoods. Another Carmel neighborhood is Kababir, home to the National Headquarters of Israel's Ahmadiyya Community; located near Merkaz HaCarmel and overlooking the coast.
Economy

The common Israeli saying, "Haifa works, Jerusalem prays, and Tel Aviv plays" attests to Haifa's reputation as a city of workers and industry. The industrial region of Haifa is in the eastern part of the city, around the Kishon River. It is home to the Haifa oil refinery, one of the two oil refineries in Israel (the other refinery being located in Ashdod). The Haifa refinery processes 9 million tons (66 million barrels) of crude oil a year. Its nowadays unused twin 80-meter high cooling towers, built in the 1930s, were the tallest buildings built in the British Mandate period. Matam (short for Merkaz Ta'asiyot Mada – Scientific Industries Center), the largest and oldest business park in Israel, is at the southern entrance to the city, hosting manufacturing and R&D facilities for a large number of Israeli and international hi-tech companies, such as Apple, Amazon, Abbot, Cadence, Intel, IBM, Magic Leap, Microsoft, Motorola, Google, Yahoo!, Elbit, CSR, Philips, PwC and Amdocs. The campus of the University of Haifa is also home to IBM Haifa Labs.
The Port of Haifa is the leader in passenger traffic among Israeli ports, and is also a major cargo harbor, although deregulation has seen its dominance challenged by the Port of Ashdod. Haifa malls and shopping centers include Hutsot Hamifratz, Horev Center Mall, Panorama Center, Castra Center, Colony Center (Lev HaMoshava), Hanevi'im Tower Mall, Kanyon Haifa, Lev Hamifratz Mall and Grand Kanyon. In 2010, Monocle magazine identified Haifa as the city with the most promising business potential, with the greatest investment opportunities in the world. The magazine noted that "a massive head-to-toe regeneration is starting to have an impact; from scaffolding and cranes around town, to renovated façades and new smart places to eat". The Haifa municipality had spent more than $350 million on roads and infrastructure, and the number of building permits had risen 83% in the previous two years.
Arts and culture

Despite its image as a port and industrial city, Haifa is the cultural hub of northern Israel. During the 1950s, mayor Abba Hushi made a special effort to encourage authors and poets to move to the city, and founded the Haifa Theatre, a repertory theater, the first municipal theater founded in the country. The principal Arabic theater servicing the northern Arab population is the al-Midan Theater. Other theaters in the city include the Krieger Centre for the Performing Arts and the Rappaport Art and Culture Center. The Congress Center hosts exhibitions, concerts and special events.
The New Haifa Symphony Orchestra, established in 1950, has more than 5,000 subscribers. In 2004, 49,000 people attended its concerts. The Haifa Cinematheque, founded in 1975, hosts the annual Haifa International Film Festival during the intermediate days of the Sukkot holiday. Haifa has 29 movie theaters. The city publishes a local newspaper, Yediot Haifa, and has its own radio station, Radio Haifa.רדיו חיפה – 107.5FM The Israeli Arabic-language newspapers Al-Ittihad and Al-Madina are also based in Haifa. During the 1990s, Haifa hosted the Haifa Rock & Blues Festival featuring Bob Dylan, Nick Cave, Blur and PJ Harvey. The last festival was held in 1995 with Sheryl Crow, Suede and Faith No More as headliners.
Museums
Haifa has over a dozen museums. The most popular museum is the Israel National Museum of Science, Technology, and Space, which recorded almost 150,000 visitors in 2004. The museum is located in the historic Technion building in the Hadar neighborhood. The Haifa Museum of Art houses a collection of modern and classical art, as well as displays on the history of Haifa. The Tikotin Museum of Japanese Art is the only museum in the Middle East dedicated solely to Japanese art. Other museums in Haifa include the Museum of Prehistory, the National Maritime Museum and Haifa City Museum, the Hecht Museum, the Dagon Archaeological Museum of Grain Handling, the Railway Museum, the Clandestine Immigration and Naval Museum, the Israeli Oil Industry Museum, and Chagall Artists' House. As part of his campaign to bring culture to Haifa, Mayor Abba Hushi provided the artist Mane-Katz with a building on Mount Carmel to house his collection of Judaica, which is now a museum. The former home and studio of artist Hermann Struck is now the Hermann Struck Museum. The Haifa Educational Zoo at Gan HaEm park houses a small animal collection including Syrian brown bears, now extinct from Israel. Wןthin the zoo is the Pinhas House biology institute. In the close vicinity of Haifa, on the Carmel, the Northern "Hai-Bar" ("wild life") operated by Israel's Parks and Reserves Authority for the purpose of breeding and reintroduction of species now extinct from Israel, such as Persian Fallow Deer.
Government

As an industrial port city, Haifa has traditionally been a Labor party stronghold. The strong presence of dock workers and trade unions earned it the nickname 'Red Haifa.' In addition, many prominent Arabs in the Israeli Communist Party, among them Tawfik Toubi, Emile Habibi, Zahi Karkabi, Bulus Farah and Emile Toma, were from Haifa. There has been a drift toward the center. This was best signified by, in the 2006 legislative elections, the Kadima party receiving about 28.9% of the votes in Haifa, and Labor lagging behind with 16.9%. Before 1948, Haifa's Municipality was fairly unusual as it developed cooperation between the mixed Arab and Jewish community in the city, with representatives of both groups involved in the city's management. Under mayor al-Haj, between 1920 and 1927, the city council had six Arab and two Jewish representatives, with the city run as a mixed municipality with overall Arab control. Greater cooperation was introduced under Hasan Bey Shukri, who adopted a positive and conciliatory attitude toward the city's Jews and gave them senior posts in the municipality. In 1940, the first Jewish mayor, Shabtai Levy, was elected. Levy's two deputies were Arab (one Muslim, the other Christian), with the remainder of the council made up of four Jews and six Arabs.
Today, Haifa is governed by its 12th city council, headed by the mayor Einat Kalisch-Rotem. The results of municipal elections decide on the makeup of the council, similarly to the Knesset elections. The city council is the legislative council in the city, and has the authority to pass auxiliary laws. The 12th council, which was elected in 2003, has 31 members, with the liberal Shinui-Greens ticket holding the most seats (6), and Likud coming second with 5. Many of the decisions passed by the city council are results of recommendation made by the various municipal committees, which are committees where non-municipal organs meet with representatives from the city council. Some committees are spontaneous, but some are mandatory, such as the security committee, tender committee and financial committee.
Voting Patterns
In the 2022 election, 54 percent of voters in Haifa voted for the parties of the center-left coalition led by Yair Lapid, while 34 percent voted for the parties of the right-wing coalition led by Benjamin Netanyahu and 9 percent voted for the Arab parties.
Medical facilities
Haifa medical facilities have a total of 4,000 hospital beds. The largest hospital is the government-operated Rambam Hospital with 900 beds and 78,000 admissions in 2004. Bnai Zion Medical Center and Carmel Hospital each have 400 beds. Other hospitals in the city include the Italian Hospital, Elisha Hospital (100 beds), Horev Medical Center (36 beds) and Ramat Marpe (18 beds). Haifa has 20 family health centers. In 2004, there were a total of 177,478 hospital admissions. Rambam Medical Center was in the direct line of fire during the Second Lebanon War in 2006 and was forced to take special precautions to protect its patients. Whole wings of the hospital were moved to large underground shelters.
Education
![Nazareth Nuns' School, a prestigious Arabic school in Haifa.[192]](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/03/Haifa_Nordfassade_%C3%89cole_des_S%C5%93urs_de_Nazareth.jpg/500px-Haifa_Nordfassade_%C3%89cole_des_S%C5%93urs_de_Nazareth.jpg)
Haifa is home to two internationally acclaimed universities and several colleges. The University of Haifa, founded in 1963, is at the top of Mt. Carmel. The campus was designed by the architect of Brasília and United Nations Headquarters in New York City, Oscar Niemeyer. The top floor of the 30-story Eshkol Tower provides a panoramic view of northern Israel. The Hecht Museum, with important archeology and art collections, is on the campus of Haifa University.
The Technion – Israel Institute of Technology, was founded in 1912, and became the first higher education institution where the language of teaching is Hebrew (see War of the Languages). It has 18 faculties and 42 research institutes. The original building now houses Israel National Museum of Science, Technology, and Space, also known as Madatech.
The Hebrew Reali School was founded in 1913. It is the largest k-12 school in Israel, with 4,000 students in 7 branches, all over the city.
The first technological high school in Israel, Bosmat, was established in Haifa in 1933. It was affiliated with the Technion. Because of financial difficulties, it was closed in 2007, and later re-established as part of the Mofet network, which was started by science teachers from the 1990s post-Soviet aliyah.
Other academic institutions in Haifa are the Gordon College of Education and Sha'anan Religious Teachers' College, the WIZO Haifa Academy of Design and Education, and Tiltan College of Design. The College of Management (Michlala Leminhal) and the Open University of Israel have branches in Haifa. The city also has a nursing college and the P.E.T Practical Engineering School.
Among Israeli higher education institutions the University of Haifa has the largest percentage (41%) of Arab-Israeli students. The Technion Israel Institute of Technology has the second largest percentage (22.2%) of Arab-Israeli students.
Transportation

Public transportation
Haifa is served by six railway stations and the Carmelit, currently Israel's only subway system (another is planned in Tel Aviv). The Nahariya–Tel Aviv Coastal Railway main line of Israel Railways runs along the coast of the Gulf of Haifa and has six stations within the city. From south-west to north-east, these stations are: Haifa Hof HaCarmel, Haifa Bat Galim, Haifa Merkaz HaShmona, HaMifrats Central, Hutzot HaMifratz and Kiryat Haim. Together with the Kiryat Motzkin Railway Station in the northern suburb Kiryat Motzkin, they form the Haifa – Krayot suburban line ("Parvarit"). There are direct trains from Haifa to Tel Aviv, Ben Gurion International Airport, Beersheba, Hadera, Herzliya, Modi'in, Nahariya, Karmiel, Akko, Kiryat Motzkin, Binyamina, Lod, Ramla, Beit Shemesh and others.
Haifa's intercity bus connections are operated almost exclusively by the Egged bus company, which operates two terminals:
HaMifratz Central Bus Station, adjacent to the HaMifrats Central Railway Station
Haifa Hof HaCarmel Central Bus Station, adjacent to the Hof HaCarmel Railway Station
Lines to the North of the country use HaMifratz Central Bus Station and their coverage includes most towns in the North of Israel. Lines heading south use Haifa Hof HaCarmel Central Bus Station.
Destinations directly reachable from Hof HaCarmel CBS include Tel Aviv, Jerusalem, Eilat, Raanana, Netanya, Hadera, Zikhron Ya'akov, Atlit, Tirat Carmel, Ben Gurion International Airport and intermediate communities. There are also three Egged lines that have their terminus in the Ramat Vizhnitz neighborhood and run to Jerusalem, Bnei Brak and Ashdod. These used to be "mehadrin" (i.e. gender segregated) lines.
All urban lines are run by Egged. There are also share taxis that run along some bus routes but do not have an official schedule. In 2006, Haifa implemented a trial network of neighborhood mini-buses – named "Shkhunatit" and run by Egged. In December 2012, GetTaxi, an app and taxi service which allows users to hail a cab using their smartphone without contacting the taxi station (by identifying and summoning the closest taxi) began operating. In the current initial phase, 50 taxis from the service are operating in Haifa.
Sports

The main stadiums in Haifa are: Sammy Ofer Stadium, a UEFA-approved 30,950-seat stadium, completed in 2014, replacing the 14,002-seat Kiryat Eliezer Stadium that was demolished 2016, Thomas D'Alesandro Stadium and Neve Sha'anan Athletic Stadium that seats 1,000. The city's two main football clubs are Maccabi Haifa and Hapoel Haifa who both currently play in the Israeli Premier League and share the Sammy Ofer Stadium as their home pitch. Maccabi has won twelve Israeli titles, while Hapoel has won one.
Haifa has 4 professional basketball clubs. Hapoel Haifa and Maccabi Haifa both play in the Israeli Basketball Super League, the top division. They both also play at the Romema Arena, which seats 5,000.
Maccabi Haifa Women plays in Israeli Female Basketball Premier League 1 division.
Hapoel Haifa Woman plays in the 3 division, the team plays at Kiryat Eliezer Arena.
The city also has an American football club, the Haifa Underdogs, that are a part of the Israeli Football League and play in Yoqneam Stadium. The team lost in the championship game of the league's inaugural season, but won one title as part of American Football Israel, which merged with the Israeli Football League in 2005. The city has several clubs in the regional leagues, including Beitar Haifa in Liga Bet (the fourth tier) and Hapoel Ahva Haifa, F.C. Haifa Ruby Shapira and Maccabi Neve Sha'anan Eldad in Liga Gimel (the fifth tier). The Haifa Hawks are an ice hockey team based out of the city of Haifa. They participate in the Israeli League, the top level of Israeli ice hockey. In 1996, the city hosted the World Windsurfing Championship. The Haifa Tennis Club, near the southwest entrance to the city, is one of the largest in Israel. John Shecter, Olympic horse breeder and owner of triple cup champion Shergar was born here.
Places of interest
Mount Carmel and the Kishon River are mentioned in the Hebrew Bible. A grotto on the top of Mount Carmel is known as the "Cave of Elijah", traditionally linked to the Prophet Elijah and his apprentice, Elisha. In Arabic, the highest peak of the Carmel range is called the Muhraka, or "place of burning", harking back to the burnt offerings and sacrifices there in Canaanite and early Israelite times.
In 2005, Haifa had 13 hotels with a total of 1,462 rooms. The city has a 17 km (11 mi) shoreline, of which 5 km (3 mi) are beaches. Haifa's main tourist attraction is the Baháʼí World Centre, with the golden-domed Shrine of the Báb and the surrounding gardens. Between 2005 and 2006, 86,037 visited the shrine. In 2008, the Baháʼí gardens were designated a UNESCO World Heritage Site. The restored German Colony, founded by the Templers, Stella Maris and Elijah's Cave also draw many tourists. Located in the Haifa district are the Ein Hod artists' colony, where over 90 artists and craftsmen have studios and exhibitions, and the Mount Carmel national park, with caves where Neanderthal and early Homo Sapiens remains were found.
A 2007 report commissioned by the Haifa Municipality calls for the construction of more hotels, a ferry line between Haifa, Acre and Caesarea, development of the western anchorage of the port as a recreation and entertainment area, and an expansion of the local airport and port to accommodate international travel and cruise ships.
Kaynak: Wikipedia – Haifa · CC BY-SA 4.0
